החלטה בתיק בש"א 24587/06

בפניי ערעור על החלטת המשיב 1 בתפקידו כמפרק המשביר הישן בע"מ (בפירוק) מיום 1.11.06, במסגרתה דחה המפרק את טענותיה של עיריית רמת גן (להלן - המערערת) בקשר לתביעת חוב שביקשה זו למסור לו באיחור (בש"א 24587/06); וכן בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, שהוגשה ביחד עם הערעור (בש"א 24592/06). מאחר שעניינם של שני ההליכים סב למעשה על אותה תביעת חוב, וכפועל יוצא מכך גם טיעוני המערערת בהם זהים, החלטתי לדון ולהכריע בשני ההליכים במאוחד.

העובדות וההליכים

1.         חברת המשביר הישן בע"מ (להלן - החברה) נקלעה לקשיים שבעטיים ניתן בעניינה ביום 3.11.02 צו להקפאת הליכים. כשנה לאחר מכן, ביום 23.10.03, ניתן כנגד החברה צו פירוק, ולימים מונו המשיב 1 ועורך-דין נוסף כמפרקים קבועים לה, לאחר תקופה שבה כיהנו השניים כמפרקים זמניים (להלן ביחד - המפרק).

2.         כעולה מטיעוני המערערת, החברה (ביחד עם חברת ז.מ. מותגי אופנה בע"מ (בפירוק); להלן - זארה), החזיקה בשלושה נכסים בקניון איילון, המצוי בשטחה של המערערת, ועקב הקשיים אליהם נקלעה היא חדלה במהלך שנת 2002 מלשלם את תשלומי הארנונה והמים בגין אותם נכסים. בעקבות זאת, החלה המערערת בחודש נובמבר 2002 בניסיונות גבייה מינהליים של החוב המצטבר, ובכלל זה ניתוק המים וביצוע עיקול ברישום. ביום 11.3.03 הודיעה מנהלת החשבונות של החברה למערערת, כי החברה מצויה בהקפאת הליכים, תוך שהיא מצרפת להודעתה זו העתק ממכתב של נאמני החברה (באותה עת) אל רשות מקומית אחרת, בו מודיעים הנאמנים לאותה רשות אחרת כי ניתן בעניינה של החברה צו להקפאת הליכים, וכי אין באפשרות החברה לפרוע חובות שעילתם בתקופה שטרם מועד הצו. ביום 6.8.03 שלח המפרק עצמו (שכיהן אז עדיין כמפרק זמני) מכתב למערערת, בו הוא מודיע לה כי נוכח מינויו לתפקיד, יש לפנות אליו בכל עניין הנוגע לחברה.

3.         במענה למכתבו הנ"ל של המפרק, הודיעה לו המערערת, במכתבו של סגן מנהל מחלקת הגביה אצלה מיום 18.8.03, כי לחברה ולזארה חובות בגין ארנונה ומים בסך כולל של 953,785.10 ש"ח, כמפורט באותו מכתב (נספח ד' להודעת הערעור; להלן - מכתב מנהל הגבייה). בשולי מכתבו הוסיף וציין מנהל הגביה אצל המערערת, כי

"אין בהודעתנו זו משום תביעת חוב אלא תשובה למכתבכם ועדכונכם בדבר חובות החברה הנ"ל. תביעת חוב בגין החובות הנ"ל תישלח עם קבלת הודעת המפרק הקבוע."

4.         ביום 28.8.03 השיב המפרק למערערת (נספח ה' להודעת הערעור; להלן - תשובת המפרק). בתשובתו הבהיר המפרק, כי "בבוא העת, יתבררו תביעות הנושים השונים של החברות בצורה מסודרת, הכל לפי הוראות הדין והחלטותיו של בית המשפט של הפירוק ובמסגרת זו תהיו זכאים להציג את תביעתכם/פנייתכם, במלואה". כן הבהיר המפרק את שלמעשה נאמר כבר במכתב מנהל הגבייה מטעם המערערת עצמה, דהיינו, כי הודעתה של המערערת "איננה בגדר תביעת חוב ואין בשיגורה לח"מ כדי להקנות לכם זכות כלשהי כלפי החברה". לבסוף ציין המפרק, כי "על המועד להגשת תביעות חוב תפורסם הודעה נפרדת, בהתאם להחלטת בית המשפט של הפירוק (ההדגשה שלי - א' ג')."

5.         ואכן, על-פי החלטת בית-המשפט מיום 22.4.04 נקבע המועד האחרון להגשת תביעות חוב על-ידי נושי החברה ליום 23.4.04, והודעה על כך פורסמה על-ידי המפרק בשני עיתונים יומיים. מאוחר יותר, ועל-פי בקשת המפרק, דחה בית-המשפט את המועד האחרון להגשת תביעות חוב ליום 23.6.04, ולבסוף נדחה גם מועד זה ונקבע ליום 14.10.04 (להלן - המועד האחרון). למותר לציין, כי שתי ההחלטות על הארכת המועד האחרון להגשת תביעות חוב פורסמו אף הן בשני עיתונים יומיים.

6.         חרף השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, רק ביום 13.7.06 (!) - דהיינו בחלוף שלוש שנים ממכתבה האחרון למפרק וכשנה ותשעה חודשים לאחר חלוף המועד האחרון - הואילה המערערת, באמצעות המחלקה המשפטית שלה, לפנות למפרק בעניין החוב, וגם זאת מבלי שהיא מצרפת לפנייתה המאוחרת טופס תביעת חוב (נספח ו' להודעת הערעור). במכתבה הנ"ל באה המערערת בטרוניה למפרק, על כך שלמרות הודעתו מיום 28.8.03 (בה, כאמור, הבהיר המפרק למערערת כי הודעה על המועד להגשת תביעות החוב תפורסם בהמשך), עד למועד פנייתה הנוכחית של המערערת "לא שוגרה לעירייה כל הודעה מטעמכם בדבר מועדי הגשת תביעות חוב". בשולי פנייתה אף ביקשה באת-כוח המערערת מהמפרק כי ישלח לה "טופסי תביעות חוב בהקדם האפשרי", כלשון המכתב.

7.         המפרק לא השיב לפניית המערערת, אולם ביום 6.11.06 נתקבלה אצל המערערת הכרעתו של המפרק בעניינה, אשר כנגדה מופנה הערעור (להלן - החלטת המפרק). בהחלטתו, מתאר המפרק בתמצית את השתלשלות העניינים הנ"ל, תוך שהוא קובע בסופה, כי עד למועד החלטתו לא הגישה המערערת תביעת חוב כדין, וממילא לא צירפה כל בקשה להארכת מועד. על-כן, ומאחר שהמועד האחרון להגשת תביעות חוב חל בחודש אוקטובר 2004, ראה המפרק לדחות את טענות המערערת בדבר החוב.

כאמור, על החלטה זו הגישה המערערת ערעור, ובמקביל גם הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, אליה אף צירפה, לראשונה, טופס תביעת חוב מטעמה כנגד החברה וכנגד זארה על-סך של 990,965 ש"ח.

טענות המערערת

8.         המערערת אינה חולקת על כך כי תביעת חוב מעולם לא הוגשה על-ידה למפרק. יחד עם זאת, היא טוענת כי המועד האחרון להגשת תביעת החוב לא היה בידיעתה, וכי היא פעלה בעניין בתום לב. בטיעוניה בהקשר זה נסמכת המערערת על תשובת המפרק מיום 28.8.03, בה כאמור נאמר כי "על המועד להגשת תביעות חוב תפורסם הודעה נפרדת, בהתאם להחלטת בית המשפט של הפירוק". לטענת המערערת, מתשובה זו ניתן היה להבין, וכך היא הבינה, כי המפרק יעדכן את המערערת - למעשה, באופן אישי - כשיינתן צו פירוק קבוע, וכן יעדכן אותה בדבר המועדים הרלוונטיים להגשת תביעת חוב. זאת במיוחד לאור מכתב מנהל הגבייה אצל המערערת למפרק מיום 18.8.03, בו הודיעה המערערת למפרק כי בכוונתה להגיש בעתיד תביעת חוב "עם קבלת הודעת המפרק הקובע". על בסיס זה חדלה המערערת, לטענתה, מפעולות הגבייה המינהליות בהן נקטה בתחילה, וזאת מתוך "ידיעה והבנה, כי תוכל להיפרע באמצעות תביעת החוב, שתוגש עם קבלת הודעה מאת המפרק הקבוע" (לשון פסקה 17 להודעת הערעור). בפועל, ובניגוד לציפייתה, נמנע המפרק מלהודיע למערערת על צו הפירוק שניתן כחודשיים לאחר תשובתו, ועקב כך נמנע מהמערערת להגיש את תביעת החוב במועד. עוד נטען, כי בנסיבות העניין, היה על המפרק, כזרועו הארוכה של בית-המשפט או כפקיד בית-משפט, לפעול בעניין תביעות החוב מעבר לחובות הרגילות בדבר הפרסום ברבים החלות עליו, ולהודיע למערערת ישירות במכתב על קיומו של צו הפירוק ועל מועדי הגשת תביעות החוב, על הארכותיהן - דבר שלא נעשה על-ידו במקרה דנן.

9.         בנוסף לאמור טוענת המערערת, כי מכוח מעמדה כרשות מוניציפלית אין היא בגדר "נושה רגיל" המונע משיקולי רווח, אלא היא אמונה על הקופה הציבורית. על-כן, אי-קבלת תביעת החוב מטעמה תוביל לגרעון תקציבי בקופה הציבורית, וזאת בשעה שמדובר למעשה בחוב שמעמדו הוכר על-ידי המחוקק כחוב בדין קדימה (סעיף 354(א)(3)(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; להלן - פקודת החברות). כן נטען, כי על-פי בירור שערכה המערערת במשרד המפרק עולה כי המפרק נמצא בשלב הראשוני שבמסגרתו נבדקו תביעות החוב בדין קדימה בלבד. לבסוף נטען, כי החלטת המפרק כלל אינה חולקת על עצם החוב בגין ארנונה ומים, וכי על חוב זה לא הוגשו כל השגות. במכלול הנסיבות הנ"ל, כך לגישת המערערת, יש משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב, בפרט לאור ה"גישה המקילה" שאימצו, לטענתה, בתי-המשפט לאחרונה בנושא זה.

עמדת המפרק

10.       בתשובתו לשני ההליכים שבכותרת, טוען המפרק כי התנהלותה של המערערת היתה רשלנית, וכי אין בנסיבות המקרה כדי להקים "טעם מיוחד", שבו כידוע מותנית קבלה של תביעת חוב באיחור. המפרק מוסיף וטוען, כי מאחר שתביעת החוב טרם נבדקה לגופה, אלא נדחתה רק בשל אי הגשתה במועד, לא ניתן להגיע למסקנה כי מדובר בחוב בלתי שנוי במחלוקת, כפי טענת המערערת, אולם גם אם כך היה - עצם היותו של חוב בלתי שנוי במחלוקת אין בו, כשלעצמו, כדי להוות "טעם מיוחד". כן נטען, כי החוק לא העניק לגופים ציבוריים כדוגמת המערערת מעמד שונה משל גופים פרטיים בכל הנוגע לדרישות הדיוניות, ועל-כן גם מעמדה של המערערת כרשות מוניציפאלית אין בו כדי להועיל לה. לחלופין מבקש המפרק, כי אם יורה בית-המשפט על מתן ארכה להגשת תביעת החוב, יעשה הוא שימוש בסמכות המסורה לו בסעיף 354(א)(4) לפקודת החברות, ויקבע כי החוב שיאושר לא ייהנה ממעמד של דין קדימה.

דיון והכרעה

11.       לאחר העיון בחומר שהונח לפניי אין מנוס מן המסקנה כי דין הערעור, ועמו גם הבקשה להארכת מועד, להידחות. אין חולק כי המערערת היתה מודעת מבעוד מועד לכך כי החברה נכנסה להליכי חדלות פירעון. עובדה היא, כי היא פנתה למפרק בעניין החוב כבר בחודש אוגוסט 2003, ובינה לבינו התנהלו חילופי תכתובות בנושא. מעיון בחילופי תכתובות אלה לא ניתן להבין כאילו המפרק התחייב לעדכן את המערערת באופן פרטני על המועדים הרלוונטים להגשת תביעת חוב. אדרבה, לנוכח תשובת המפרק מיום 28.8.03, היה על המערערת לדעת - למצער מאותה עת ואילך - כי תביעות הנושים תתבררנה "לפי הוראות הדין והחלטותיו של בית המשפט של הפירוק" וכי הודעה על המועד להגשת תביעות חוב "תפורסם", כלשון המפרק. נקיטת לשון "פרסום" אינה יכולה להשתמע לשתי פנים, ונתקשיתי להבין על יסוד מה התרשמה המערערת כי בכך הביע כביכול המפרק דעתו כי בכוונתו לשלוח הודעה פרטנית לכל נושה ונושה. גם הגיונם של דברים אינו יכול להוביל למסקנה כזו, באשר יש בה כדי להטיל על המפרק מעמסה שלא זו בלבד שאין הוא יכול לעמוד בה, אלא שאף אינה מתחייבת מהוראת דין כלשהי החלה על המקרה.